השיקול בדבר כוחם העדיף של בנק או חברת ביטוח והציפיה להגינות מצידם
- על בנק למשכנתאות במיוחד לנהוג באנושיות בהליכי מימוש משכנתא ופינוי מדירה
- כוחו ומעמדו העדיפים של צד אחד להליך רלוונטים בקביעת זכויות וסעדים
על בנק למשכנתאות במיוחד לנהוג באנושיות בהליכי מימוש משכנתא ופינוי מדירה
- בית המשפט פוסק כך וקורא לבנקים לנהוג ביד רכה יותר כלפי חייבים שעומדים בפני פינוים מדירתם, גם כאשר ע"פ הדין זכאי הבנק לפנות ולממש הדירה. הריכוך עשוי להתבטא למשל באופן פירעון החוב המובטח, בקביעת מועדים, ועוד, והכל משום ש"החיים אינם שחור ולבן אלא גוני אפור, ולעתים ללווה בו מדובר תוספת של גוון אפור למצב ה"שחור" שאליו נקלע תהא משמעותית" (החלטה עליון 16.6.05 11913/04 שפרניק נ' טפחות). 64
- בית המשפט העליון מחליט להתחשב בחייבים ולהשהות למשך 120 יום את פינויים מדירתם, למרות שהוא דוחה בקשתם לעיכוב ביצוע פס"ד (המורה על פינויים של החייבים מדירתם), וזאת כדי לאפשר להם בתקופה זו לפעול במשותף עם כונס הנכסים מטעם הבנק כדי למכור את הדירה, ובשל תקופת החגית ובהתחשב במצבם הקשה של החייבים (החלטה עליון 30.9.07 רע"א 7304/07). 201
כוחו ומעמדו העדיפים של צד אחד להליך רלוונטים בקביעת זכויות וסעדים
- העליון, בפס"ד חשוב ומקיף שבמרכזו ניתוח סוגיית "לא נעשה דבר" ביחס לחוזה הלוואה (משכנתא) של חברת ביטוח עם בני זוג, קובע במפורש, כי כוחה העדיף של חברת הביטוח מהווה באותו מקרה נימוק מכריע (לאחר ששאר השיקולים הביאו לאיזון מסוים) לכיוון של קבלת טענת לא נעשה דבר של בת הזוג נגד חברת הביטוח. במקרה הנדון המשמעות המעשית של אי-קבלת הטענה היתה פינויה של האשה מביתה, ובית המשפט נותן משקל לכך (פס"ד עליון 6.8.07 ע"א 8163/05). 180
- בית המשפט העליון מייצר עבור לקוחות הבנק סעד חדש חוזי-נזיקי, שלפיו זכאי לקוח הבנק להצהרת בית המשפט בדבר הפחתת חוב הלקוח לבנק בשיעור המשקף את מידת אחריות הבנק להיווצרות החוב, וזאת אפילו אם התנהגות הבנק אינה מגעת כדי הטעיה, עושק וכפיה (פס"ד עליון 19.9.07 ע"א 8409/04). 182
- בית המשפט העליון מעגן את החלטתו שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי נשוא הערעור, למרות ביקורת די גלויה על החלטת המחוזי, גם בכך שהמערעור הוא בנק למשכנתאות והמשיבים הם חייבים שמבקשים למנוע פינויים מנכס ובכך שנוכח פערי כוחות אלו בין הצדדים הותרת החלטת המחוזי (השגויה) על כנה לא תגרום לעוול חמור (החלטת עליון 8.1.08 רע"א 6395/04). 205.
