"פסיקתה משקפת" ו-"פסיקתה מתקנת"
- הדין במצב של סתירה בין פסיקתה (לפי תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי) לבין פסק הדין
- לא בכל מקרה טעון פס"ד גם פסיקתא
- הבחנה של ההלכה הפסוקה בין "פסיקתה משקפת" לבין "פסיקתה מתקנת"
הדין במצב של סתירה בין פסיקתה (לפי תקנה 198 לתקנות סד"א) לבין פסק הדין
- כאשר קיימת סתירה בין פסיקתה לבין פסק הדין, האמור בפסק הדין גובר, ועל ראש ההוצאה לפועל לאכוף את הוראות פסק הדין. מדובר במקרה שבו הפסיקתה סותרת את פסק הדין (הפסיקתה קובעת חיוב ריבית בשיעור גבוה יותר מזה שנקבע בפסק הדין – ריבית בנקאית לעומת ריבית משפטית), ובימ"ש קובע שעל ראש ההוצאה לפועל היה ליישם את פסק הדין ולהתעלם מהפסיקתה (פס"ד מחוזי ת"א 13.2.06 ע"א 1274/05). 337
- העליון קבע כך בהחלטה ישנה, אם כי באותו מקרה קובע העליון שאין למעשה כל סתירה בין החלטת בימ"ש לבין הפסיקתה שאמורה היתה לתמצת את ההחלטה (החלטה עליון 3.7.60 ע"א 519/59 פ"ד יד 2185). 338
לא בכל מקרה טעון פס"ד גם פסיקתא
- בימ"ש (בעקבות החלטת בית המשפט העליון מיום 1.7.07 במסגרת ע"א 105/03 ו-ע"א 1542/03, החלטה הרלוונטית לפסה"ד שבוצע בתיק ההוצאה לפועל נושא פסה"ד הנדון) קובע כי לא בכל מקרה נחוצה פסיקתא, וכאשר פסה"ד מנוסח באופן פשוט, ברור וקצר אינו טעון פסיקתא (פס"ד מיום 1.12.08 של בימ"ש מחוזי בת"א ב-בר"ע 1740/06 אולפן ראובן נ' כ.מ.ב.ק בע"מ). 404
- מדובר במקרה מיוחד שבו ניתנו "בסיבוב הראשון" בערכאה הדיונית פס"ד + פסיקתא עם פרטי זהות תובעת (זוכה) מסוימת, כאשר "בסיבוב השני" (לאחר שהתיק חזר לערכאה הדיונית בעקבות הליך ערעורי) התבקש ע"י התובעת ואושר שינוי של שמה של התובעת (בפועל השינוי היה של כל זהות התובעת), מבלי לשנות את הפסיקתא המקורית (עם השם המקורי, שהוחלף בינתיים כאמור). בימ"ש דוחה בקשת הנתבע (החייב) לסגירת תיק ההוצאה לפועל אותו פתחה התובעת (בזהות החדשה הנ"ל), תוך קביעה שהדבר מתיישב עם ההחלטה המתקנת הנ"ל של הערכאה הדיונית ועם הקביעה שמדובר למעשה במעין "טעות סופר" (החלטה מיום 18.11.08 של בימ"ש עליון ב-רע"א 4841/08 יחזקאל אלישיב נ' ענבר ליס ופיננסים בע"מ). 407
הבחנה של ההלכה הפסוקה בין "פסיקתה משקפת" לבין "פסיקתה מתקנת"
- בהחלטה תקדימית ועקרונית, קובע העליון, כי הפסיקתה של שופט בימ"ש מחוזי נשוא הערעור שינתה באופן מהותי את הכרעת אותו שופט בפסק הדין אותו נתן (פס"ד הנותן תוקף של פס"ד להסכם פשרה). בין הצדדים היתה מחלוקת לאחר מתן פסק הדין באשר לפרשנות הוראת סעיף בהסכם (האם הסעיף מזכה את הזוכה בזכות לתביעת סכום כסף בלבד או בזכות לגבייתו המיידית), והשופט במחוזי, בפסיקתה, אימץ את עמדת הזוכה, לאחר שהצדדים טענו בפניו בעניין זה. העליון קובע, בעקבות דברי השופט זוסמן בסיפרו, כי הפסיקה כוללת איפוא החלטה מהותית שמבהירה את פסק הדין, ולכן יש לראות את הפסיקתה כחלק מפסק הדין המקורי ולכן לנפגע מהפסיקתה (החייב) קיימת זכות ערעור מיום מתן הפסיקתה (החלטה עליון 24.2.02 ע"א 1050/01 הרשם עודד שחם). 339
- החלטה נוספת של העליון, ההולכת בעקבות ההלכה הנ"ל בע"א 1050/01, והקובעת כי גם המקרה הנדון באותה החלטה (מקרה שבו השופט שנתן את פסק הדין החליט ליתן פסיקתה בנושא שהיה שנוי במחלוקת בין הצדדים, לאחר שנתן לשני הצדדים זכות טיעון ביחס לנוסח הפסיקתה) הוא כזה שבו מדובר על "פסיקתה מתקנת" (כלומר פסיקתה שיש בה משום תיקון ושינוי מהותי של פסק הדין) ולא "פסיקתה משקפת" (כלומר פסיקתה שרק מתמצתת את החלק האופרטיבי בפסק הדין, ללא כל תוספת מהותית/פרשנית) (החלטה עליון 16.2.05 ע"א 5982/04 הרשם יגאל מרזל). 340
- החלטה נוספת של העליון, ההולכת בעקבות ההלכות הנ"ל בע"א 1050/01 ו-ע"א 5982/04, והקובעת כי המבחן לסיווג הפסיקתה כמתקנת או כמשקפת הינו מבחן מהותי ולא פורמאלי, כאשר אם הפסיקתה כוללת שינוי בעל משמעות בתוכנו האפקטיבי של פסק הדין, כי אז מדובר בפסיקתה מתקנת. העליון מוסיף וקובע, כי כאשר הפסיקתה כוללת שינוי בחיוב בהוצאות, באופן שעשוי להשפיע על עצם חיובו של בעל דין בהוצאות או על היקף החיוב, תיחשב הפסיקתה כמתקנת. במקרה הנדון, ותוך הפעלת המבחן המהותי הנ"ל, נקבע שהפסיקתה הינה משקפת בלבד ביחס למבקשת, שכן הפסיקתה לא הכילה שינוי אופרטיבי ביחס אליה (החלטה עליון 4.7.06 בש"א 881/06 הרשמת שושנה ליבוביץ). 341
- נשיאת העליון דחתה ערעור על החלטת הרשמת הנ"ל בתיק בש"א 881/06, מבלי להכריע בערעור האם מדובר בפסיקתה מתקנת או משקפת, שכן הערעור נדחה בשל חלוף המועד להגשתו בכל מקרה (פס"ד עליון 27.9.06 בש"א 7048/06 הנשיאה). 342
- החלטה נוספת של העליון, ההולכת בעקבות ההלכה הנ"ל ב-בש"א 881/06, והקובעת כי יש להבחין בין פסיקתה המשקפת במדויק את שנפסק בפסק הדין לבין פסיקתא המשמשת כמכשיר לפירושו של פסק הדין, כאשר אם עסקינן בפסיקתה מהסוג השני (מתקנת) כי אז מדובר במצב שבו רק במועד מתן הפסיקתה (המתקנת) מתעצב סופית תוכנו של פסק הדין, ולכן ראוי להמתין למתן פסיקתה כזו, בטרם הגשת ערעור על פסק הדין. נקבע, כי במקרה הנדון מתנהל הליך מורכב ומהותי בבית משפט קמא, שבמסגרתו על בית המשפט להכריע במחלוקת עמוקה שנפלה בין הצדדים (לגבי תוכן החיוב האופרטיבי בפסק הדין) והכל לקראת מתן פסיקתה ע"י השופט שכתב את פסק הדין, ולכן ניתנה רשות להגשת ערעור רק לאחר שתינתן הפסיקתה (החלטה עליון 9.1.08 בש"א 10652/07 הרשמת גאולה לוין). 343
- העליון מקבל בקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי שלא להידרש לבקשת בעל דין לתקן פס"ד סופי בנימוק לפיו אין מדובר בתיקון שבא בגדרו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט. העליון מאשר שאכן התיקון המבוקש אינו ממין התיקונים האפשריים לפי סעיף 81 לחוק, אך בכל זאת מחזיר הדיון בבקשת התיקון למחוזי, לצורך הכרעה עניינית בה, משיקולי צדק ומאחר שעל פני הדברים, המחוזי עצמו, בהחלטתו שלא להידרש לבקשת התיקון, ציין שמסמכים מהותיים לא היו בפני המחוזי, עת כתב את פסה"ד. הערה שלנו: ניתן לראות בפס"ד זה של העליון ביטוי נוסף למגמה שמאפשרת לערכאה שנתנה את פסה"ד לתקן את פסה"ד, למרות היעדר עיגון לאפשרות זו בהוראות החוק (פס"ד עליון 7.9.08 בע"מ 6433/08). 372
- בימ"ש דוחה בקשת רשות ערעור של נתבע על החלטת בימ"ש מחוזי לדחות בקשתו לדחות על הסף ערעור של התובעת על פסיקתא של בימ"ש שלום, שקבעה שפסה"ד של השלום מבוטל. המחוזי בהחלטתו נשוא הערעור קבע שהפסיקתא משנה את הוראות פסה"ד המקורי של השלום, ולכן היתה לתובעת זכות ערעור על הפסיקתא. העליון הזכיר בהקשר זה את האבחנה הנ"ל שנעשתה בפסיקה בין פסיקתא מתקנת לבין פסיקתא משקפת, והעליון לא מצא לנכון להתערב בקביעת המחוזי שמקרה הזה הפסיקתא שינתנה כאמור את ההכרעה בפסה"ד (החלטה מיום 3.11.08 של בימ"ש עליון ב-רע"א 10100/06 ויקטור צמח נ' עיריית רמת השרון). 406
- ביהמ"ש העליון, בהרכב של שלושה שופטים (בהסכמת שלושת השופטים), נותן רשות ערעור ודוחה לגופו ערעור, תוך אישור החלטה של ביהמ"ש המחוזי לחתום על פסיקתה שהיתה מחלוקת בין הצדדים אם היא משקפת את פסה"ד של המחוזי, אם לאו. ביהמ"ש העליון מאמץ ומיישם, למעשה, את ההלכה הנ"ל לפיה בית המשפט שנתן פס"ד מוסמך ליתן פסיקתא שמבהירה ומתקנת את פסה"ד שהיה סתום ולא ברור בנקודה אופרטיבית חשובה, כאשר ביהמ"ש קובע שפסה"ד במקרה הנדון אכן היה סתום וטעון הבהרה. יצוין, כי ביהמ"ש מזכיר בהסכמה את ההלכה הנ"ל של העליון ב-ע"א 1050/01. עוד יצוין, כי הפסיקתא במקרה זה נחתמה למעלה משנתיים לאחר מתן פסה"ד. ראוי לצטט את דברי ביהמ"ש: "אכן, דרך המלך כאשר פסק הדין או ההחלטה אינם ברורים בנקודה מסוימת, היא לפעול לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, אולם כאשר הפסיקתה נחתמת על ידי אותו השופט אשר נתן את פסק הדין או ההחלטה, הרי שבמקרים מסוימים ניתן להשתמש בה להבהרת החלטה או פסק דין סתום" (פס"ד עליון 20.7.09 רע"א 426/09 עפיפה סאלח נ' חברת אזהר, חברה לפיתוח נכסים). 456
- ביהמ"ש מזכיר את ההלכה והדיעה הנ"ל בדבר השימוש האפשרי בפסיקתא כמכשיר לתיקון והבהרת פסה"ד בידי השופט שכתב את פסה"ד, אך מסייג ואומר כך: "ככלל אין תפקידה של פסיקתה להיות אלא שיקוף של פסק הדין, לא "מקצה שיפורים" לו; שאם לא נאמר אחרת, לא יחדלו דיונים מקרב הארץ.." (רע"א 9643/09 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ (טרם פורסם, 23.12.09)). 625
- ביהמ"ש מאשר החלטת רשם ההוצאה לפועל ליתן תוקף מלא לפסיקתא שתיקנה, למעשה, את פסה"ד (בכך שהפסיקתה הוסיפה חיובים אופרטיביים בדבר ריבית ועוד, שלא נכללו באופן ברור בפסה"ד) (ע"א 2136/08 (מחוזי ת"א) שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, 27.8.09)). 626
